שם-טוב לוי עושה איינשטיין בפאבלה

נתחיל מהסוף –
זוכה פרס מפעל חיים של אקו"ם עומד בסוף ההופעה שלו ליד שולחן ומוכר דיסקים.
מצד אחד, יש בכך משהו עצוב, אבל מצד שני, יש משהו מאוד יפה בכך שאמן ויוצר בסדר גודל כזה, מגיע להופיע במקום קטן ורחוק כל כך מת"א, ובלי פוזה או דאווין מתערבב בקהל ומוכר את מרכולתו.

אין לי מספיק מקום לספר על כל היצירה של שם-טוב לוי, לאורך יותר מ 40 שנה, אז אסתפק ברשמים מההופעה בפאבלה, שהיתה מצויינת.

כשהוא מספר על ההשפעות שלו, כמו צ'יק קוריאה וסטילי דן, ואני גם מזהה אותן בשירים, אני מבין את העושר הסיגנוני שלו ואת המורכבות של יצירותיו.
יש משהו שונה, עשיר ומגוון יותר אצל החבר'ה הללו ששאבו את השראתם גם מהקלאסי ומהג'אז. העובדה שהוא מנגן על שני כלים שונים כמו פסנתר וחליל בוודאי גם תורמת לכך.

הקונספט של שירי אריק איינשטיין מספק לשם-טוב כר נרחב לסיפורים טובים, המסופרים בחן ובהומור. בכלל, שם-טוב מתייחס לקהל בגובה העיניים, והריטואל סביב הסטנד של המילים הוא לא פחות ממדהים, שלא נאמר אפילו הזוי.
למי שפיספס, אחד מהקהל פנה לשם-טוב בבקשה להזיז את הסטנד כי הוא "מסתיר לו", וכך הסטנד הוצב מולו או הושכב על הרצפה בהתאם לצורך. עומד כששם-טוב לא זוכר את המילים ושוכב כשהוא זוכר. הזוי כבר אמרנו?

הוא לא מתיימר להיות צעיר ונאלץ לשים את המשקפיים כדי לקרוא טקסטים או לחפש משהו, והמשקפיים, איך נאמר, לא ממש בעיצוב עכשווי.

הופתעתי ללמוד ש"שיר אחרי מלחמה" הוא הראשון שהציע לאריק. לדעתי זו אחת מפסגות היצירה שלו ומעניין מה מרגיש אמן שאולי מגיע לשיא כל כך מוקדם בקריירה שלו (בהנחה שהוא מסכים שזה אכן שיא… ). גם התיאור של אריק חוזר אליו בטלפון עם מילות השיר היה אנושי וכל כך איינשטייני. הוא ממשיך בדואט מקסים של "דון קישוט" עם ענת.

לכל אורך הערב שם-טוב מערבב בין שירי אריק (פסק זמן, עוד ניפגש, אותך, זה בראש שלך, שלוש ארבע), לקטעים אינסטרומנטליים (כיכר החלומות, סמבה צ'יק, מינואט) ולהיטים שלו (נח, יכול להיות שזה נגמר), שאם מקשיבים להם ברצף, אז אפשר לזהות את הקו המלודי הברור והייחודי שלו.
בנוסף הוא מדלג בין האורגן לחליל הצד, ומפנק אותנו גם בקטע עם חלילית.

שיתוף הפעולה עם הגיטריסט, גדי בן אלישע, הוא מצויין וניכר שהשניים משדרים על אותו גל ועובדים זמן רב ביחד. לא הרגשתי בשום שיר שחסר לי תופים או בס.

ואי אפשר לשכוח את הדו שיח עם איש הסאונד המהולל, יורי :
יורי תגביר…
יורי תוריד קצת בסים, הכל נפוח….

פלוס: הכל.

מינוס: לא מצאתי.

שורה תחתונה: חוץ מאריק בעצמו, לא היה חסר כלום.

נ.ב. : יש סיכוי מצויין שלא הייתי מזהה אותו ברחוב גם אם היה עומד מטר ממני.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s